שובו של הויניל

כשהייתי בגיל 16, אילתרתי מערכת סטריאו בחלקים מכאן ומשם והתחלתי לקנות תקליטים.

בין הראשונים שלי היו לו ריד טרנספורמר, בוב דילן דיזייר, שניים של מארק קנופלר, קינג קרימזון ולד זפלין. אחר כך עברתי לקסטות ולבסוף לדיסקים.

לקנות את מערכת הסאונד הכי טובה שיכולתי תמיד היתה ההוצאה המועדפת עליי וכשעברתי לדירה חדשה (ועברתי הרבה), תמיד סידרתי את הסלון סביב היכן יהיו ממוקמים הרמקולים, המגבר והדיסקים.

בשנים האחרונות חוזרים לוינילים. עד היום נמנעתי מזה, לא יודעת למה. אפילו כשחנויות מובילות בעולם כמו ראפ-טרייד בניו יורק ואחרות מציעות בעיקר ונילים.

בשבוע שעבר חגננו את כריסמס שזה גם היומולדת שלי ובשבילי החג הכי יפה בעולם. קיבלתי במתנה מחברי פטיפון ומבחר של וינילים להתחיל מחדש את הספרייה שלי. אני נרגשת להגיע הביתה ולחבר – אספר לכם איך זה נשמע!

חג שמח ושנה טובה,

ריקי שחם

23 תגובות בנושא “שובו של הויניל”

    1. תודה רבה!
      בעיני אין בטייפ הרבה טעם בשימוש ביתי ביום. בזמנו זו היתה האפשרות היחידה ליצור מיקסים.

  1. לשמחתי ההורים שלי פריקים של מוזיקה ומילדות תמיד שמענו פטיפון, ההורים שלי לא הסכימו מעולם לעבור רק לדיסקים… ואני מודה להם על זה יומיום.

  2. תתחדשי ריקי, שנה טובה. כמה יפה הכל ארוז נראה ברקע, תמיד רציתי לחגוג כריסטמיס, נראה שהיה מאד יפה.

  3. ריקי יקרה, שנה טובה ויום הולדת שמח. מקווה שתזכי לראות הופעות חיות רבות השנה. ובינתיים תהני מהפטיפון החדש…

    1. הי ציפי!
      בטח. קודם כל ג׳וני קאש האחד והיחיד וחוץ מזה Kurt Vile ו Father John Misty אני מאוד אוהבת.

  4. הוויניל לא עזב אותנו אף פעם, הסאונד של תקליט על פטיפון
    לא ישווה לשום סטרימינג או ספוטיפאי.

  5. מזל טוב ריקי יקרה,
    שנה טובה ומלאה במוסיקה ובחוויות מוסיקליות מלבבות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *