טוב אז אהבת חיי הם… הפיקסיז.

כל דבר בלהקה הזו הוא פשוט מושלם:

הצרחות של בלק פרנסיס והנגינת גיטרה שלו שהיא בסיסית וגאונית באותו הזמן.

הבסיסטית האהובה עליי בכל הזמנים – קים דיל – שאמרה פעם שבסיסטים נוטים לסבך את החיים יותר מדי. הכל פשוט.

הגיטרה המובילה של ג׳ואי סנטיאגו – גם הוא לא עושה שום דבר מורכב אבל המוזיקליות שלו מטורפת, הסאונד שלו, והחזק-חלש שנראה לי שהוא המציא.

והתיפוף של דיוויד לוברינג שמחזיק הכל ביחד.

אבל מעל הכל – זה רוק. השילוב של כל אחד מארבעת התפקידים – תמיד ארבעה – הוא בלתי נתפס.

תשמעו מה הגיטרה המובילה עושה ב Ana על הקול של בלק. זה פשוט, מורכב ועושה חשק לצעוק.

וגם תשמעו את Gouge away ותשמעו הכל זהו.

בעיקר את דוליטל ובוסנובה אבל לא רק 🙂

אוהבת,

ריקי שחם

ייתכן שתאהב גם את :

19 תגובות

  1. חלום שלי, הייתי אמורה לראותם בפסטיבל שהיה לפני כמה שנים בתל אביב, אך הם ביטלו את הגעתם בגלל פרשת המרמרה.

  2. אני חיה נושמת אוכלת חושבת מרגישה את כל החיים שלי עם המוזיקה של בלק, קים, ג׳ואי ודיוויד. בשבילי המזויקה שלהם זה החיים עצמם.

  3. עשית לי את השבת, שמית פיקסיז בקולי קולות, אלוהים כמה זה יפה. שבת שלום לך.

  4. ריקי, נראה לי יש לנו קשר עלום, ממש אוהבת בול את כל ההמלצות שלך.

  5. יא ריקי, נראה לי את ואני מכירות מגלגול קודם, כל מה שאת אוהבת לשמוע, זהה (אבל בול) למה שאני אוהבת.

  6. האמת… לא מתה עליהם. אבל אנסה שוב להקשיב.. אולי יקרה משהו

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *