שלום חברים יקרים,
כותרת מפוצצת לפוסט ואני לא מתחייבת שלא אגיד שזה שיר אחר מחר.
נכון לאתמול בלילה, בשבילי, shipbuilding של רוברט וואייט, הוא הוא השיר.
יש כאן שילוב של טקסט קורע, לחן יפיפיה, הרמוניות שבין בלוז לג׳אז לקלסי וביצוע לא מהעולם הזה.
את השיר שמעתי לראשונה לפני שנים רבות דווקא בביצוע של אלביס קוסטלו. ולמרות שאף אחד לא יכול ממש לשיר את רוברט וואייאט, קוסטלו עשה כאן עבודה מדהימה בעיני, כולל שני סולויים חצוצרה מהיפים ששמעתי, של מי אם לא – צ׳אט בייקר.
אז בחרתי לשים גם אותו וגם חנון שמלמד את ההרמוניות המופלאות של השיר הזה בגיטרה חשמלית.
תהנו, שלכם, ריקי שחם
רוברט וואיט מגיע לצלילים שאף בן אנוש לא מצליח להפיק מתוך עצמו.
ה- מוזיקאי
מטורפת עליו
וואי ריקי, אתמול כל הערב הקשבתי לדיסקים של רוברט וואיט, זה עונג צרוף, לא יאומן שיש מוזיקאי כה מוכשר.
מסכים בהחלט מופלא
הוא כנראה הגדול מכולם.
יש מצב נפלא
זמר יחיד ומיוחד.
זמר שיורה לי חצים ישר אל הנשמה. יש בו משהו שאין לאף אחד.
בכלל לא כותרת מפוצצת, את לגמרי צודקת.
אני יכולה למות מרוברט וואיט, הקול שלו הוא אצבע אלוהים שנוגעת בך פתאום באמצע היום.